(SOTHYS (So-this היה השם שהעניקו המצרים הקדמונים לכוכב זוהר במיוחד, אשר זרח בשמי מצריים העתיקה
בלילות בהירים, ונחשב בעיני תושבי ארץ הפרעונים כיהלום אמיתי בשמי הלילה, סמל היופי הנצחי. סוטיס הייתה
הכוכב היפה והמאיר ביותר בין כל כוכבי השמיים ושבתה בקסמי יופיה המיוחד את לבותיהם של כל בני האדם יושבי
הארץ, אך לא רק: באותם ימים רחוקיםà גם אלים וכוכבים יידעו רגשות מהם וכמו בני האדם חשו הנאה או סבל,
אהבה ותשוקה, כעס, קנאה ורצון לנקמה.
לילה אחד, במהלך מסעותיו בשמיים, פגש שבתאי (SATURN) בכוכב העדין והיפהפה. סוטיס הייתה כה יפה עד כי
וונוס עצמה החווירה לעומתה. נדהם ממראה עיניו, נשבה שבתאי בקסמי סוטיס וליבו יקד בתשוקה ולהט גדולים משיוכלו
בני האדם אי פעם להבין. שבתאי נקשר אל סוטיס בכבלי אהבה יוקדת עד כי שיבש את קצב מהלך הכוכבים כולם.
נפילתה של סוטיס
וונוס, אהובתו של שבתאי, חשה קנאה צורבת ותחושות נקם הציפו את ליבה. שנאתה היוקדת שרפה את כבלי האהבה ששמרו את סוטיס בחיקו
של שבתאי והכוכב היפהפה, היהלום של שמי הלילה, צנח ונעלם.
עננים כיסו את שמי מצריים העתיקה, רוחות סערו, ברקים הפציעו ורעמים החרידו את הארץ - נראה היה כי השמיים עצמם נופלים ומתרסקים.
היה זה עצב היקום כולו על שנלקח ממנו כוכבו הבהיר ביותר או שמא מעשה שבתאי, שראה כיצד מושא חלומותיו ותשוקתו נעלם לנצח?
שבתאי שלא ידע את נפשו מצער, שפך את כאבו בבכי במשך 40 יום ו- 40 לילה ודמעותיו הציפו את הארץ במבול כבד.
במשך מאות שנים לא נודעו עקבותיה של סוטיס ושימעה נעלם מן היקום עד שיום אחד...
שובה של סוטיס אחרי שנים רבות, הפציעה סוטיס שנית, בכדי להעניק מאורה וקיסמה לעולם כולו, בהקדישה את עצמה לשימור יופיים ואושרם של בני האדם. כאות תודה, העריצו אותה בני האדם כאלה.
גם כיום, סוטיס (Sirius) היא עדיין הכוכב הזוהר ביותר בשמי הלילה. קרני אורה המלטפות חוצות את השמיים ואת הארץ ומפיצות את סודה: סוד הנעורים, השלמות והזוהר - סוד היופי הנצחי - מתנתה של סוטיס לכל בני האדם, נשים וגברים....לנצח.
